היסטורית בית הכנסת
בית הכנסת 'אביר יעקב' בעבר כונה 'בית כנסת הגדולה' כרוך בסיפורה של העיר לוד. עם שחרור העיר ב 1948 במהלך מבצע לרל"ר של הפלמ"ח, החלו יהודים להתיישב בעיר המשוחררת. כשנה לאחר השחרור החל בית הכנסת לפעול. בית הכנסת שימש את קהילת יהודי מרוקו, קהילה, שהיתה מקורבת לחוגים של משפחת אבוחצירא. אך טבעי הוא שבית הכנסת נקרא על שם אבי שושלת 'אבוחצירא', רבי יעקב אבוחצירא, המכונה 'אביר יעקב'. בית הכנסת ידע עליות ומורדות: עד שנות ה 70 נהנה בית הכנסת מריבוי מתפללים ומקהילה תוססת. המקום היווה מרכז רוחני של העיר כולה: בית תפילה מרכזי, משחטה ותלמוד תורה לילדי העיר. בשלהי שנות השמונים בעקבות האינתיפאדה, החלו להגיע לעיר משת"פים מעזה. הערבים שהגיעו התישבו בעיר, מה שגרם לשינוי המרקם החברתי בעיר. זמן קצר לאחר מכן, החלו היהודים, תושבי השכונה, לעבור לשכונות החדשות שהוקמו בעיר באותה העת ובהמשך עברו גם לערים הסמוכות, שוהם ומודיעין שנבנו אז. העיר העתיקה התרוקנה אט אט מיהודיה מה שהוביל להידלדלות הקהילה של בית הכנסת אביר יעקב. המשך ההגירה לצד הזדקנות ותיקי המקום, הובילה למצב שבו לא היה מניין. משה בן חמו גבאי בית הכנסת ניסה תחילה להביא בחורי ישיבה מישיבתו של הרב יחיאל אבוחצירא אך היוזמה נכשלה. משה החל לפעול להכשרת שטח חדש בשכונות הפנימיות יותר של העיר, היכן שהתגוררו יהודים רבים יותר. התוכניות להקמת בית הכנסת החדש התקדמו בקצב מואץ אד אז הכל נקטעו בעקבות חלום
החלום והתגשמותו
מספר בנו של משה, יהודה בן חמו: "כבר לא היה מניין בבית הכנסת אבא המשיך להגיע לבית הכסת רק בשביל לשמר על הגחלת. במקביל אבא קיבל קרקע מראש העיר ותכנן את בנית בית הכנסת החדש. לילה אחד בחורף 2007 , כאשר התוכניות להקמת בית כנסת החדש היתה בעיצומה, נגלה הבבא סאלי לאבא ואמר לו: "המקום זה (בית כנסת) הוא מקום קדוש! אסור לך בשום אופן לעזוב את המקום! תישאר במקום ותראה ישועות"! באותה תקופה ממש החלה האכלוס של שכונת 'רמת אלישיב'. קבוצת חברים מהשכונה הגיעה לבית הכנסת כדי לחזק את בתי הכנסת במקום. הם הגיעו כחודש לאחר החלום. הישועה הגיעה! ממשיך יהודה: "באותה שבת שהגיעו החברה מהגרעין התורני והמניין חודש, אבא חזר הביתה והתחיל לרקוד בסלון מרוב שמחה. "הם הגיעו הם הגיעו". חצי שנה לאחר חידוש המניין, משה נפטר, לא לפני שהעביר את המפתחות לבנו, יעקב בן חמו. יעקב בן חמו, שבאותה תקופה היה רחוק מהדת אכן מילא את מקומו וחזר לפקוד את בית הכנסת בקביעות. יעקב הבן, קבלן שיפוצים במקצועו, שיפץ מכיסו הפרטי, את בית הכנסת שיפוץ יסודי. אולם, השאיר חלקים מקוריים מבית הכנסת למזכרת עולם: הבימה וארון הקודש המחופים שיש, חיפוי השיש בקירות והגומחה של הבבא סאלי.
מראה בית הכנסת כיום
הראשית מובילה מיד לאולם התפילה שבהמשכו עזרת הנשים. בחלק האחורי, אולם קטן המשמש את הקהילה לקיום קידושים ולאירועים קטנים. בחצר בית הכנס נמצא חדר ההתבודדות של הבבא סאלי, החדר שימש את הבבא סאלי, נכדו של רבי יעקב אוחצירא המכונה 'אביר יעקב'- שעל שמו הוקם בית הכנסת. כיום רק קיר אחד מחדר ההתבודדות קיים, ובו הגומחה שבה הבבא סאלי היה מדליק נר ומתפלל. ניתן לתאם תפילה והדלקת נר במקום (לתאום) שאר קירות החדר פונו לטובת סוכת בית הכנסת, סוכת ענק, המשמשת את הקהילה ותושבי הסביבה לקיום אירועים החלים בחג הסוכות. מהסוכה יש יציאה "לגן רינה". הגן שהוקם לזכרה של רנה שנרב הי"ד, בת הגרעין התורני בלוד, בתו של הרב איתן שנרב ממיסדי הגרעין התורי בלוד וחבר קרוב של חברי הקהילה. מהסוכה יציאה נוספת המובילה לשוק העירוני, בסמוך לדלת היציאה עץ ערבה המשמש את הקהילה. בין הסוכה לחדר הקידושים מטבח ושירותי גברים ונשים.
תולדות 'אביר יעקב'
היסטורית
בית הכנסת
בית הכנסת 'אביר יעקב' בעבר כונה 'בית כנסת הגדולה' כרוך בסיפורה של העיר לוד. עם שחרור העיר ב 1948 במהלך מבצע לרל"ר של הפלמ"ח, החלו יהודים להתיישב בעיר המשוחררת. כשנה לאחר השחרור החל בית הכנסת לפעול. בית הכנסת שימש את קהילת יהודי מרוקו, קהילה, שהיתה מקורבת לחוגים של משפחת אבוחצירא. אך טבעי הוא שבית הכנסת נקרא על שם אבי שושלת 'אבוחצירא', רבי יעקב אבוחצירא, המכונה 'אביר יעקב'. בית הכנסת ידע עליות ומורדות: עד שנות ה 70 נהנה בית הכנסת מריבוי מתפללים ומקהילה תוססת. המקום היווה מרכז רוחני של העיר כולה: בית תפילה מרכזי, משחטה ותלמוד תורה לילדי העיר. בשלהי שנות השמונים בעקבות האינתיפאדה, החלו להגיע לעיר משת"פים מעזה. הערבים שהגיעו התישבו בעיר, מה שגרם לשינוי המרקם החברתי בעיר. זמן קצר לאחר מכן, החלו היהודים, תושבי השכונה, לעבור לשכונות החדשות שהוקמו בעיר באותה העת ובהמשך עברו גם לערים הסמוכות, שוהם ומודיעין שנבנו אז. העיר העתיקה התרוקנה אט אט מיהודיה מה שהוביל להידלדלות הקהילה של בית הכנסת אביר יעקב. המשך ההגירה לצד הזדקנות ותיקי המקום, הובילה למצב שבו לא היה מניין. משה בן חמו גבאי בית הכנסת ניסה תחילה להביא בחורי ישיבה מישיבתו של הרב יחיאל אבוחצירא אך היוזמה נכשלה. משה החל לפעול להכשרת שטח חדש בשכונות הפנימיות יותר של העיר, היכן שהתגוררו יהודים רבים יותר. התוכניות להקמת בית הכנסת החדש התקדמו בקצב מואץ אד אז הכל נקטעו בעקבות חלום
החלום והתגשמותו
מספר בנו של משה, יהודה בן חמו: "כבר לא היה מניין בבית הכנסת אבא המשיך להגיע לבית הכסת רק בשביל לשמר על הגחלת. במקביל אבא קיבל קרקע מראש העיר ותכנן את בנית בית הכנסת החדש. לילה אחד בחורף 2007 , כאשר התוכניות להקמת בית כנסת החדש היתה בעיצומה, נגלה הבבא סאלי לאבא ואמר לו: "המקום זה (בית כנסת) הוא מקום קדוש! אסור לך בשום אופן לעזוב את המקום! תישאר במקום ותראה ישועות"! באותה תקופה ממש החלה האכלוס של שכונת 'רמת אלישיב'. קבוצת חברים מהשכונה הגיעה לבית הכנסת כדי לחזק את בתי הכנסת במקום. הם הגיעו כחודש לאחר החלום. הישועה הגיעה! ממשיך יהודה: "באותה שבת שהגיעו החברה מהגרעין התורני והמניין חודש, אבא חזר הביתה והתחיל לרקוד בסלון מרוב שמחה. "הם הגיעו הם הגיעו". חצי שנה לאחר חידוש המניין, משה נפטר, לא לפני שהעביר את המפתחות לבנו, יעקב בן חמו. יעקב בן חמו, שבאותה תקופה היה רחוק מהדת אכן מילא את מקומו וחזר לפקוד את בית הכנסת בקביעות. יעקב הבן, קבלן שיפוצים במקצועו, שיפץ מכיסו הפרטי, את בית הכנסת שיפוץ יסודי. אולם, השאיר חלקים מקוריים מבית הכנסת למזכרת עולם: הבימה וארון הקודש המחופים שיש, חיפוי השיש בקירות והגומחה של הבבא סאלי.
מראה בית הכנסת כיום
הראשית מובילה מיד לאולם התפילה שבהמשכו עזרת הנשים. בחלק האחורי, אולם קטן המשמש את הקהילה לקיום קידושים ולאירועים קטנים. בחצר בית הכנס נמצא חדר ההתבודדות של הבבא סאלי, החדר שימש את הבבא סאלי, נכדו של רבי יעקב אוחצירא המכונה 'אביר יעקב'- שעל שמו הוקם בית הכנסת. כיום רק קיר אחד מחדר ההתבודדות קיים, ובו הגומחה שבה הבבא סאלי היה מדליק נר ומתפלל. שאר קירות החדר פונו לטובת סוכת בית הכנסת, סוכת ענק, המשמשת את הקהילה ותושבי הסביבה לקיום אירועים החלים בחג הסוכות. מהסוכה יש יציאה "לגן רינה". הגן שהוקם לזכרה של רנה שנרב הי"ד, בת הגרעין התורני בלוד, בתו של הרב איתן שנרב ממיסדי הגרעין התורי בלוד וחבר קרוב של חברי הקהילה. מהסוכה יציאה נוספת המובילה לשוק העירוני, בסמוך לדלת היציאה עץ ערבה המשמש את הקהילה. בין הסוכה לחדר הקידושים מטבח ושירותי גברים ונשים.
